Guest Post by Rabbi Moshe Zuriel
The following post was submitted to me by someone who is close to Rabbi Zuriel. It is a footnoted and well sourced Halachic analysis of the Mitzvah of Bris Milah and Metzitza B’Peh.
Rabbi Zuriel lives in Bnei Brak and was a close talmid of Rav Ruderman famed founder and Rosh HaYeshiva of Ner Yisroel in Baltimore. He has written well over 30 Seforim on subjects ranging from Shas to Tanach to Mussar to Kabbalah.
He also learned with Rav Zvi Yehuda Kook, and was the Mashgiach in Shalavim. He is very knowledgeable in all areas of the Torah, and very well informed regarding current events and history . His approach is an independent one and is solely guided by his understanding of the the Torah.
His words follow.
It is always sad to see dispute and bickering amongst brethren. It is even more aggravating to see anger and emotional outbursts, bitter accusations and personal attacks in the public domain. The present controversy regarding how to do the metzitzah of blood during Bris Milah, if by mouth or by tube, is a case in point
If we check the Gemarah source[1] and so too the Rambam[2] , and the Shulchan Aruch[3] , we see no mention of the “Peh,” the mouth. The Hebrew word for suction is "motzetz" and this can be performed also by the use of a tube using mouth suction. It is important to precede all discussion on this topic by "putting everything on the table". We are not discussing a Biblical Commandment, nor are we referring to a Rabbinical enactment from the Gemarah's time. We are referring to a hallowed Minhag from days of yore to use the mouth only.
Certainly the withdrawal of blood is a Rabbinical enactment, but the direct application of the mouth is only a Minhag. Beyond that, using a tube by mouth suction is also a utilization of the mouth and should not to be considered as abolition of the use of the mouth[4]. This understanding is important to know before we clarify what a parent should decide in cases of doubt.
The world famous Chasam Sofer wrote a responsum to permit using other methods than the mouth ("Bris Olam", page 216)[5]. The great Rabbi Shimshon Raphael Hirsh permitted the use of a short tube (Shemesh Marpeh, page 70). Rabbi Yitzchok Herzog wrote[6] that since the medical experts claim that there is a danger of infection in many cases, it is advisable to use a tube. He adds that those who insist adamantly that the withdrawal should be done by direct application of the mouth "are mistaken and so too cause others to make a mistake".
The illustrious Rabbi Avraham Kook permitted the use of a tube when in doubt of infection (Da'as Kohen, 142) [also, see the words of the Aruch Hashulchan[7] and Rabbi Chaim Berlin[8]]. Rabbi Zvi Pesach Frank claimed[9] that since the entire purpose of the Rabbinical enactment of withdrawing the blood from the wound is to avoid infection, this act being done by the tube is part and parcel of that healing process. May we add that this would even be a "hiddur Mitzva" since this is even safer than the personal physical contact of the Mohel to the open wound.
But why is there such a vehement outcry against the usage of the tube? The answer is that for nearly two hundred years there is fear of Gentile government intervention making the essential circumcision ritual illegal. This started in Paris in 1843, reached Germany and Poland and today in California a small group of "humanists" appealed to the State Legislature to ban the practice. This move was defeated.
The fear is that if we ourselves admit that this mitzvah could be damaging to the child, the Department of Health might make capital of our admission. The second cause of the great emotional outbursts of resistance to any change in the ceremony is the worry to keep intact all of Jewish way life, to stay as close as possible to the customs of our forefathers; to forestall all reforms.
But as intelligent human beings we must always weigh the pros and the cons. Many medical doctors claim that there is a danger of delivering the Herpes virus to an infant. As of now, one out of six Americans bears in his body the latent virus of Herpes. True the potential risk of life endangerment to an infant from Metzitzah B’Peh is exceedingly low. However, for the particular parents that this tragedy occurs to their child it is a tremendous torture. Must not every parent do his best not to enter this potential risk?
If we are dealing with a Torah law, or at least a Rabbinical enactment, certainly it is Chassidus to be stringent and rely on "Shomer Mitzva Lo Ye-da Davar Ra". But we are referring here not to religious law but to medical advice tendered by our sages, calculated to save the child from danger. This is not a "mitzvah" per se. If as per modern medical advice we are doing the opposite, we are exposing the child to danger, how is this in any way Chassidus? True we should perform Metzizah, but why by direct contact with the mouth?
Beyond the life or death question, there is another moral problem. Five out of six of Americans do not bear in their bodies this painful Herpes virus. How are we justified to expose this infant to that one-sixth of the population who will eventually suffer painful skin eruptions, twice thrice or four times during their life? True religiosity is to be extra careful not to cause chagrin unnecessarily to any fellow creature.
I am aware that knowledgeable doctors have claimed that without absolute verification, such as DNA tests, we cannot be certain that it is the Mohel who has transmitted the virus to the infant. Especially so since there are varied types of the Herpes virus. However this does not mean that we cannot take into probability, into plausible consideration, that immediately following the circumcision these infants came out with the disease. The doubt is still there.
I would suggest that every conscientious father or mother take every true consideration for the benefit of the newborn infant, and ask the Mohel in advance to use the tube. And if he denies or objects, they should find another Mohel willing to accede to the psak of the Chasam Sofer, Rabbi Kook, of Rabbi Herzog, or Rabbi Frank. True Chassidus is not to be belligerent but to be intelligent and thoughtful, to be precautious within the limits of Torah Law.
Why is it that when taking blood samples to be tested in the medical laboratory, the nurses don nylon gloves so not to be endangered; why is it that dentists before treating another patient take off the previous gloves and exchange for a new pair of nylon gloves? Why be backwards? What is the religiosity involved to make a creed of being against anything that is modern, to stand stubbornly against any medical advances? How is it that when someone needs medical attention he chooses the best medical advice, price being no object.
However, when it comes to metzizah, which according to Chazal was only enacted due to worry for medical health, there he will stand with fierce antagonism and wish to remain as we were years ago, using a "no-no" exclamation as a standard way of life?
The paramount question is, is that what G-d wants?
It must be emphasized that the resolution of this controversy will not be achieved by government involvement or regulation. Any government entanglement with the manner in which Bris Milah is performed, would be a severe blow to the foundation of religious rights and freedom which is a cornerstone of the magnificent beacon of liberty, The United States of America. The arguments and facts cited above are directed to the parents of the infants to be able to decide for themselves, and to explain why they should not be concerned on a halachic level to use a tube (if done with a proper suction), since for 180 years, the greatest Torah authorities [from the time of the Chasam Sofer] have already permitted it.
[2] (הלכות מילה פרק ב הלכה ב): "כיצד מוהלין? חותכין את כל העור המחפה את העטרה עד שתתגלה כל העטרה וכו' וכו' ואח"כ מוצץ את המילה עד שיצא הדם ממקומות רחוקים כדי שלא יבא לידי סכנה. וכל מי שאינו מוצץ מעבירין אותו ואחר שמוצץ נותן עליה אספלנית או רטייה וכיוצא בהן"
[3] (יורה דעה, רסד סעיף ג): "ואח"כ מוצצין המילה עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקים כדי שלא יבוא לידי סכנה. וכל מוהל שאינו מוצץ מעבירין אותו". ואחר שמצץ נותן עליו אספלנית או רטייה או אבק סמים העוצרים הדם".
[4] עדות מעניינת הביא הרב משה שטרנבוך (תשובות והנהגות, ח"ב סי' תקג): כי אמר לו הגרי"ז סולובייציק כי אביו הגר"ח התיר בעת מגפת שחפת בזמנו שישתמש המוהל עם שפופרת "קצרה מאד שלדבריו הוי כגופו ממש". ובשו"ת שמש מרפא לרש"ר הירש (עמ' 70) שהתיר שפופרת באורך 6.5 ס"מ, כלומר כרוחב שלש אצבעות.
[5] “…ועוד אני אומר אפילו היה מפורש בש"ס מוצץ בפיו, מכל מקום כיון שאין זה מהכשר מילה אלא משום סכנה, והמל ופרע ולא מצץ כבר גמר מצותו, והתינוק מותר בתרומה ואביו עושה פסח, אלא שהוא בסכנה עד שתעשה פעולה להוציא דם ממקומות רחוקים. ופארד"מ [פרק רבי אליעזר דמילה] יליף רב פפא דומיא דאספלנית וכמון שהוא משום סכנה, הכי נמי במציצה. והרי כמון ואספלנית גופא אין אנו נוהגים בכמון כלל, גם לא באותה אספלנית שנזכרו בש"ס באביי ורבא, שמע מינה (כיון דמשום רפואה הוא אין להקפיד אם המציאו הרופאים רפואה אחרת במקום) והוא הדין נמי למציצה, אפילו היה מוזכר במשנה 'מציצה בפה' מכל מקום יכולים להמיר בדבר אחר כיוצא בו. אך יזהירו הרופאים שיעידו באמת אם הספוג עושה פעולת מציצה בפה. יותר מזה אין לחוש לפענ"ד. הק' משה סופר מק"ק פפד"מ עכ"ל”
[6] "פסקים וכתבים", )חלק ד, תשובה פ"ד(, מתאריך תשט"ו: "כמה פלפלו גאוני הדורות האחרונים בענין זה של מציצה אם דוקא בפה וכו'. אבל אין רצוני עכשיו להזדקק לפלפולים. ברור לענ"ד כשמש בצהרים שאין המציצה חלק מהמצוה, לא לכתחילה ואצ"ל לא דיעבד. והרי פשטות הלשון מעידה על כך שלא אמרו שאומנא דלא מייץ לא רק שעבריין הוא היינו שהוא עובר על המצוה, אלא אמרו הוא יתר על כך מסכן את חיי הילד. אלא [אמרו] סכנתא ותו לא. וכו'.
אכן השאלה היא היות וחכמי הרופאים מחליטים היום שיש חשש סכנה לילד מפי המוהל, ובכגון זה ודאי שצריך לחוש. וכו' וכו'. וכבר הוסכם בין חכמי הרופאים שהמציצה בכלי כנ"ל היא עושה אותה הפעולה שהפה עושה. ועתה במקום שמאידך גיסא, היינו בפה ממש, יש לפי דברי המומחים או על כל פנים לפי דבריהם של כמה מהמומחים חשש סכנה ח"ו להילד, ולמיחש מיבעי. ועל כן העומד על כך שהמציצה תיעשה דווקא בפה, הרי הוא לדעתי טועה ומטעה בדבר שיש בו חשש של סכנה.
וכבר אמר רבינו הקדוש החתם סופר זצוק"ל (הובא בספר ברית עולם) שאין לנו עסק בנסתרות, ועליהם [תוספת המעתיק: המוחים נגד השימוש בשפופרת] לחזור מדעתם זו, ואדרבה לדאוג לכך לצאת ידי הרופאים הגדולים. וכן לרבות לצאת גם ידי הגאון האמיתי קודמי זיע"א [הרב אברהם קוק, דעת כהן סי' קמא-קמב) ולעשות המציצה ע"י הכלי שהפה משתתף בה במדה ידועה. וכו'.
[7] הבעל ערוך השולחן עונה בשנת תרנ"ט למוהל ר' אלכסנדר טערטיס שהמציא את המכונה למציצה, ודבריו הובאו בספר "קובץ דם ברית" (שנת תרס"א) וכן שוב ב"ספר הברית" של הרב משה בונם פירוטינסקי (סוף עמ' רכג) ואלו הם דבריו: "בדבר המכונה מהמציצה, למותר להאריך, ודבר שפתים אך למחסור. ותבוא ברכה על הממציאים המכונה הלזו, ואותם פשוקי השפתים השוכבים בין שפתים, דבריהם בלי טעם ובלי ריח. ולאשר הדברים פשוטים, לא ראיתי להאריך בזה מגודל הטרדה, ואו"ש וברכה, ידידו הדוש"ת באהבה. יחיאל מיכל הלוי עפשטיין החופ"ק נווהארדק.
ואמנם צריכים ליישב סתירה בדברי הגאון. בספר ההלכות "ערוך השולחן" (יורה דעה סי' רסד ס"ק יט) כותב: "ודע שיש בזמנינו שאומרים שיותר טוב לעשות המציצה לא בפה אלא באיזה ספוג שמספג את הדם. ולא נאבה להם ולא נשמע להם. ורבותינו חכמי הש"ס היו בקיאים ומחוכמים יותר מהם. אך זהו בודאי שהמוצץ יהיה לו פה נקי בלא שום מחלה, ושיניים נקיים" עכ"ל לעניננו. אבל ליישב הסתירה הוא קל. כי בספר ההלכות התנגד הרב לשימוש הספוג שאינו מושך את הדם ממקומות הרחוקים. וספר זה כתב קודם, ולפי "בית עקד ספרים" חלק יורה דעה נדפס הספר בורשה שנות תרנ"ד-תרנ"ח. אבל המכתב הנ"ל למוהל טרטיס בענין מכשיר המושך הדם, נכתב בשנת תרנ"ט. ולדעתו הוא שיפור על השיטה הקודמת. וכן למכתב שכתב עלינו לשמוע כי הוא בתרא מול מה שכתב בספרו על ההלכה, שהיה מוקדם וגם על השיטה הקודמת.
וכן בנו של מחבר "ערוך השולחן", הרב ברוך עפשטין הוא תומך נלהב במציצה ע"י שפופרת ואחרי שמביא דברי הרופאים המומחים שהתריעו מפני סכנה או לכל הפחות נזק, כותב "ובזמן הזה רוב המוהלים בארצות המערב משתמשים בכלי מציצה שהוא מכונה של שפופרת" (מקור ברוך, ח"ג עמ' תרנב).
[8] הגאון ר' חיים ברלין (דבריו הובאו בספר "דם ברית" עמ' 43 במכתבו להרב יצחק סובלסקי) "מתפלא אנכי על כבודו ועל הרב ר' אלכסנדר טרטיס שהתעוררו לאסוף דעות רבנים להתיר את המציצה בכלי. וכי כלום מתירים את המותר? ומטהרים את הטהור? ומעולם לא נזכר בשום מקום בדבר חז"ל שחיוב המציצה דוקא בפה וכו' ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר [עיי"ש דבריו] אלא שבכל זה אין לשנות מנהג אבותינו מעולם שהיו מוצצין בפה. אבל היכא דאיכא שום שמץ ספק ספיקא לסכנה ח"ו, ודאי אין לדקדק על קיום מנהג אבותינו, ורשאים לשנותו מחשש סכנה" [ושם ממשיך שאין רצונו להיות חתום על תקנה שיהיו חייבים כולם לעשות מציצה בכלי, כי אין רצונו להיות ממתקני תקנות].
[9] שו"ת הר צבי, יו"ד סי' ריד :"ואעתיק מה שנדפס בספר תשובות רשב"ן שנדפס בשנת תר"ס לאחד מגדולי הונגריא וכו' ושם בסימן קמ"ג, באשר שהיו מקרים בכמה ילדים נימולים ע"י מומחה אשר פרחה בעור בשרם צרעת, שפטו הרופאים שהמחלה באה מהמציצה בפה. ושאלו מהחתם סופר והשיב שהמציצה היא רק לרפואת התינוק כמ"ש בגמרא (שבת קלג). ואחר שהרופאים מעידים שגם ספוג עושה את הפעולה, למה לא נאמין להם? וכן בתשובת מהר"ץ חיות מקיל גם בלא ספוג ודי לו במה שנותנים סמי רפואה. הנה גם בזמן הזה דשכיחי מחלות ע"י מציצה בפה, מאן דמיקל לעשות המציצה ע"י שפופרת של זכוכית, לא משתבש אם עושה כן מפני שיש חשש [בימינו]”…
